3.4.2009

לכבוד הוטרינר/ית שלום רב

אולי עשיתי טעות ואימצתי כלבה. יש לי תינוקת, בת שנתיים כמעט. ואני ואישי אנשי ספר, אשר עובדים קשה למחייתנו, במקצוע שאינו מניב פרנסה רבה, אלא אפילו מגוחכת להפליא. בחודש שעבר התפרנסתי כ-200 שקלים חדשים בלבד וגם זה באופן חד פעמי מפני שפרסמו שיר שכתבתי בעיתון "הארץ" והעניקו לי שכר משוררים.

ובכל זאת, אימצתי כלבה. הייתי חלשה וריחפתי במעלה רחוב נחלת בינימין כאשר פנה אליי איש גבוה ובידו גורה שחורה ומנומנמת. ברגע שראיתי אותה נפתחו זרועותיי ואימצתי אותה לחיקי.

"כן, אני מוכנה לקחת אותה" אמרתי לאיש הגבוה. והיא כבר התנמנמה בזרועותיי. הוא אמר לי שהיא עולה שלוש מאות וחמישים שקלים חדשים. אמרתי לו שיש לי רק חמישים. הוא התעקש ורמז שאם אקח אותה בלי תשלום לא אעריך אותה מספיק.

הייתה לו עליי השפעה אבהית וכוח ערמומי שיש רק לאבות ולאנשים גבוהים. ביקשתי שיבוא אתי אל הכספומט. הוא היסס מעט אך לבסוף הלך אחריי. אשתו נשארה לשבת על ספסל מאחור. חצינו את הכביש ברחוב אלנבי ופנינו שמאלה. הוצאתי מאתיים שקלים והבאתי לו. הוא לקח את הכסף וביקש את מספר הטלפון שלי כדי שיוכל להתקשר ולשאול אותי על הכלבה. נתתי לו את המספר.

אמרתי לו שיש לי ילדה בת שנתיים והיא תגדל אותה.

"את תהיי חייבת לעזור לה" הוא אמר. נכנסנו לפיצוציה והוא רשם את מספר הטלפון שלי. הוא היה קשור לגורה הזו. היא הייתה בת חודשיים. הוא אמר לי שהיא ריטריברית גזעית, ככה הוא בחר לשקר באותו רגע. מפני שזו כלבה מעורבת ואין בה עצם אחת גזעית או ריטריברית, ואין דבר כזה בכלל ריטריבר ננסי.

עטפתי אותה בזרועותיי והוא ביקש שנחצה את הכביש שבנותיו יוכלו להיפרד ממנה לשלום. הסכמתי אתו ופסענו יחד. "אני יודע שאת תשמרי עליה טוב, כי יש לך עיניים יפות" הוא אמר לי וחצינו את הכביש וראיתי את אשתו, עייפה וכבדה על ספסל אבן, ושישה ילדים, רובן בנות, התקבצו וליטפו את הגורה ונפרדו ממנה לתמיד.

חייכתי אליהן והלכתי משם עם הילדה החדשה שלי.

לבשתי מעיל שחור וארוך והיא כעובר שחור נטמעה בו בצורה טבעית. מישהו אמר לנו שאנו זהות.

הנחתי אותה בזרועותיי ולא הרפיתי. נכנסנו לחנות הספרים של הלפר והוא נתן לי שלושה ספרים על אילוף כלבים. אנו מיודדים והוא נתן לי את הספרים בחינם כאות הערכה על שאימצתי את הגורה. בדרך קניתי לה אוכל לגורים ורצועה וכמה צעצועים. כשבתי התעוררה מן השינה וראתה את הכלבה, היא חייכה באושר ומן הרחוב מישהו שר: איזה יום שמח לי היום.

מאז, גילינו את צרכיה בכל מקום בבית. ניגבנו שתן ואספנו צואה. זה היה מפתיע ביותר מפני שלא התכוננו לתקופה כה קשה. כולנו חלינו החורף. יהונתן נטל אנטיביוטיקה ולאיילה הייתה דלקת אוזניים וברונכיט ולי יש שיעול חריף שטרם פסק. כסף רב בזבזנו על תרופות. וגם חיסנו את הכלבה. שֵׁינה, שמה, כלומר יפה. באידיש.

ופתאום התרוששנו וכמעט לא היה לנו כסף לשלם  חשבון חשמל. כמעט התמוטטנו לחלוטין.

לכן אני פונה אליך ומבקשת בקשה מיוחדת לעזור לנו לחסן את הכלבה בסכום כסף מינימלי, אם בכלל. אנו שמחים שזכינו בה אך זקוקים לעזרה מכם.

בברכה,

חגית גרוסמן

מודעות פרסומת