זו שאבד בנה גרה היום לבדה בדירה בת שישה חדרים. היום היא שונאת ילדים.

הוא היה ילד עם פנים חיוורים ושיער שחור. כשהיה תינוק אבא שלו תפס אותו ברגליו הקטנטנות ונפנף את גופו החוצה מהחלון.

הוא חי עד גיל עשרים ושתיים ואז הפסיק לחיות.

היא גרה היום בקומה השמינית של בית רפאים כתום, בין החדרים רוחות ילדים וילדות מטיילות, פניו באות והולכות. באות לעת ערב ועוזבות בשש בבוקר כשהיא מורחת אודם אדום, לובשת אותם מכנסיים כחולים, אוספת שיערה לאחור. בשש וחצי היא יוצאת לעבודתה בבנק, היא נוסעת בקו 174 לתל אביב.

אני לא יודעת יותר מזה, לא ביקשתי לדעת, רציתי לשכוח אותה.

מודעות פרסומת