את לובשת את השִׂמְלָה הלבנה

וְגרְביךְ צְחורות מעל קרְסולךְ הרזֶה

הן בּוֹקְעוֹת מתוךְ נעלי סירה

לְצד נעלֵי עקב

וְשִׂמְלָה שְׁחוֹרָה נְעוּלָה בְּאזוֹר החזֶה.

אז היה מקום טהוֹר וְלבן ומרוחק בעינייךְ

לְצד עיניה השְׁחורות כְּעורב רעב.

אני רואה נִפְרשֹוֹת ידייךְ

מעל עוגת קומותיים בוערת

מול מקרופון מרובע

אביךְ תְּכול המבט שוקל

כל תנועה מְדוּדָה

וְעיניה השְׁחורות מזַמְנוֹת עורְבים ללחם.

לְצִדם התִנוקת שמעולם לא לַמְדָה לדבֵּר

פוערת את פִּיה למרְאֶה הבּובָּה בשמלה הלבנה

נישאת על חוטֵיהם.

אימא, עם כל מבּט שׁחלף מעל ראשךְ

אני פוקחת את עיני ורואה אותךְ.

 OLYMPUS DIGITAL CAMERA

מודעות פרסומת