יונה
יונה הייתה פראית זה ברור, מה שהניע אותה היה לאחרים תמרור. כל שחרך שערה האיר
לאחרים,כל זמן שקדחה וכתבה שירים על חזה חלק של מוזיקאי נשוי שהניח לגשמיותו
לגלות את חיותה. המוזיקה סילקה כל שעמד בדרכה. אם קראו לה מלאך האש זאת לא הייתה
הגזמה. אבל האש שאת נוצותיה שרפה, הפכה למדורה סביבה עומדים המתפעלים "כמה יפה
נתנה את גופה, כמה מרהיבה הבערה." יונה קדחה ותל אביב לא הייתה מוכנה. גם לא ביתה
שבכפר או העולם הזה אשר בו אהבה אינה נותרת בזרועות הפראים. היא ביקשה אהבה שלא
מרפה גם לאחר שהגבול נחצה, עד תהום הרוח נצרבת באיברים.
אישה מוזרה עד מאוד, אמר השופט על יונה, מחפשת אהבה כמו מריה מגדלנה, בשערה
השחור רוחצת רגליו של האיש שלא ירצה תמיד. אישה מוזרה עד מאוד יכולה לאהוב כל
אחד, אישה מוזרה עד מאוד מציעה מיטתה לגבר פצוע ראש ומוכה כוכבים שהמוזיקה אצלו
ביד ובפה שלה בוערות המילים. הוא לקח אותה למסע הקראה והיא ביקשה לשיר ובכתה
והוא אמר שהיא מזייפת אך רצה את הגוף ולקח חמישה ימים בשבוע ובשישי שב
אל אשתו ובשביעי לא חזר.

מודעות פרסומת