אֶהְיֶה טוֹבָה יוֹתֵר עַכְשָׁו
אֶהְיֶה בְּתֹם לֵיל אַהֲבָה. אֲנַשֵּׁק זָרִים,
הָאִישׁ עָזַר לִי לְהַרְחִיק אֶת הַמָּוֶת
אֶהְיֶה טוֹבָה יוֹתֵר.
אֶצְטַמְצֵם וְלֹא אֶזְדַּקֵּק עוֹד לְסַמִּים.
אֲנִי עוֹשָׂה מִין עִם הָאִישׁ
שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ עָלַי דָּבָר
שׁוֹכֶבֶת עִם זֶה שֶׁאֵינוֹ
יוֹדֵעַ אֶת שֵׁם מִשְׁפַּחְתִּי
אֲבָל בָּעֶרֶב, בַּשְּׂדֵרָה, לְרֶגַע קָצָר
חָלְפוּ צִפָּרְנַי עַל זְרוֹעוֹ
רַק לְמַטְּרַת חַיִּים בָּאתִי אֵלָיו
מְסֻכְסֶכֶת כְּשִׁיר לֹא גָּמוּר
וְהוּא אֵינוֹ מְמַהֵר וְנָע מֵעָלַי לְאַט
מְחַלֵּץ סִכּוֹת מִשְּׂעָרִי אַחַת אַחַת
זוֹרֶה קְוֻצּוֹתָיו עַל הַכַּר
מְכַתֵּר רׁאשִׁי בִּזְרוֹעוֹתָיו כְּמוֹצֵא שָׁלָל רַב.
הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁגּוּפוֹ אֵינוֹ בָּקִיא בְּכָזֹאת אַהֲבָה
כִּי אַחֶרֶת חָרְתָה מְקוֹמָהּ בִּזְרוֹעוֹתָיו.
אוּלָם גַּם בְּהֶעְדֵּרָהּ הִיא הָיְתָה נוֹכַחַת
וַאֲנִי רַק אוֹרַחַת וְלֹא הֻזְמַנְתִּי
לַחְרֹט מְקוֹמִי בִּבְשָׂרוֹ. עָצַמְתִּי אֶת עֵינַי
הִקַּפְתִּי אֶת יָדַי סְבִיב עָרְפּוֹ
נִפְעֶמֶת מֵחֹם תְּנוּעוֹתָיו
עַד הִתְפַּקְּעוּת עַצְמוֹתַי. וּבוֹ בַּזְּמַן
נִמְנַעַת מִלְּהַאֲמִין בְּאַהֲבָתוֹ
זֹאת רַק הֲזָיָה
בָּבוּאָה דְּבָבוּאָה שֶׁל אַהֲבָה.

(מתוך הספר: רעד העיר, הוצאת קשב לשירה, 2013)

מודעות פרסומת