משורר צריך שיתרגמו את השירים שלו.
שיחיה באשליה שקוראים אותו
מעבר לים. שהוא הצליח לכבוש עולם.
שקולו נשמע. רצוי שיחיה בצנעה. באהבה
לזולת. באי רהב.
שישמור את כוחו למלאכתו.
הוא יושב בחדר וקופץ לשמע ניתור חתול מאחורי גבו,
בידו הסיגריה דולקת וכוס תה מהבילה הדים,
על השולחן מנורת הקריאה דולקת.
החתול שחור. הכוס מאוירת בדמעות מרחפות
בצבע תכלת. הסיגריה מלאה בעשבים מתוקים. וזה
לילה. סוף שנת 2013. הוא חושב לעצמו
איך כל יום נספר בספירת ישו ומהרהר בכיבוש
הנצרות את התודעה. בסך הכול המצאה בת
אלפיים ושלוש עשרה שנים. והוא יהודי.
בטוח שמספר שנות היהדות למעלה מארבעה
אלפים, וגם זו המצאה די עתיקה.
הוא הולך אחורנית אל הזמן שדיברו אל
הסלעים ואל ההר והאבנים. כשאלוהים היה
בכל והוא היה באלוהים וחי בתוך עולם
הצמחים והחיות סבבו מסביב והוא היה
חיה כמותם ולא חשב שהוא מעליהם והם לא היו
מתחתיו. אל אלוהים הוא דיבר כשלחש שאלות
אל ההר, הסלע והעץ ואיילות האזינו למשאלותיו.
דובים רבצו במערות וישנו את שנת
החורף. ישו עדיין לא היה בתכנון. והאדם היה
חיה צנועה בין חיות, חי מהיד לפה.

מודעות פרסומת