אישה שוכבת בחדר האורחים על מזרן מחופה בסדין ארגמן. בחדר השני משתרעים
שניים, איש ואישה, גופו הארוך מכנס וקופל אל בטנו את גבה. היא בגופו
נאבדת. היא שמחה וצוחקת והוא מנשף ומפטפט באוזנה. המקרר מצפצף וחורק,
בונה מחיצה בין האישה המתמתחת בסלון, לביניהם. קולם דוהה מאחורי מחיצת
ציוצי המקרר, עד שקט בוער לוכד בעומקו נשימות מוכרות, מלמלמות דיבור
שגרתי שבטרם תרדמה. בחוץ נושבת הרוח ומחדירה לטרקלין את בשורת החורף
וקול אנשים מתקרב מן הרחוב, אך בדירה הקטנה דממה.
האישה שוקטת בטרקלין מעל לסדין הסמוק. הם לא סגרו את הדלת. על שולחן
הזכוכית נותרו הכוסות מרוקנות מתה ומויסקי. האישה מוטלת מעולפת תחתן.
צחנת ריקבון בדלי הסיגריות שנותרו במאפרה חונקת את האוויר הצונן, מישהו
צועק ברחוב: "תהיי רצינית ותפסיקי לחלום".
האיש הגבוה חושק באישה השוכבת בסלון אך כעת מתאזן במיטתו ואודק אל בטנו
את האישה הנמוכה. לאישה הכורעת בסלון יש בטן כמוסה של ראשית הריון. הם
לא נרדמו עדיין. הוא מכרסם ומנקר בצווארה. לאישה הדוממת בחדר האורחים
שעון מתקתק על פרק ידה ומחוגיו מכרסמים בשארית הלילה כפרפר צהוב שמרפרף
סביב מנורת הקריאה. הם העניקו לה בגדים להחלפה, שתנום בנינוחות.
שקט. רק רחש המקרר ונגיסות העש בקיר. המקרר ריק ממזון.
שדיה האיתנים נושעים מחזייתה ופטמותיה המתנשמות מזדקפות לקראת החופש.
"את תמיד מוזמנת לכאן", אמרו לה ומבע אימהי זרח בעיני האישה הנמוכה. "את
תהיי אימא נהדרת" היא אמרה לה וקראה אל האיש הגבוה לבוא אליה בטרם תיכנס
למיטה. הוא השתהה מעט בסלון.

מודעות פרסומת