במאמרה 'מיתוס היופי' טוענת נעמי וולף שמיתוס היופי הנו "תגובת נגד אלימה לפמיניזם, המשתמשת בדימויים של יופי כנשק פוליטי נגד התקדמות נשים" (וולף 2004;19) המגמה העיקרית היא לגרום לנשים לשנוא את גופן. זו הסיבה שאיננו יכולות למצוא את ההזדהות החיונית אותה אנו מבקשות מעיתוני נשים, ומנשים מן הדורות הקודמים לנו כגון: אימא, סבתא, דודה, שלהן תפקיד משמעותי בחיינו כנשים. זאת מפני שנשים מבוגרות יותר תמיד ייראו לנו ככישלון בגלל המראה החיצוני שלהן שאינו תואם את מיתוס היופי. נעמי וולף טוענת "מעל לכל קובע מיתוס היופי את הדחיפות והחובה לבסס את זהותן של נשים על יופיין" (שם;22) לכן מגמת המפרסמים בעיתוני נשים היא שנשנא את גופנו במטרה למכור כמה שיותר מוצרים כגון: קרמים נגד קמטים, מוצרי איפור וכו'. הם יעדיפו שיווצר חיץ בין הנשים אשר יותיר אותן כיריבות המתפלגות לשני מחנות: מחנה היפות ומחנה המכוערות. לכל אחד מן המחנות גורל שונה אך לא משנה באיזה מחנה את נמצאת עדיין תחיי בתחושה שגופך אינו רזה מספיק, פנייך מקומטות מדי, וגופך לעולם אינו עומד בקריטריונים שייצוגי היופי אשר אנו נחשפות אליהם בעיתונים, קולנוע, טלוויזיה, מציבים לנו. זהו המלכוד אותו מציגה נעמי וולף, ומטרתו היחידה אינה אלא העצמת הכוח הכלכלי של בעלי הממון אשר משווקים עבורנו את הקרם שאנו מורחות על פנינו בכל לילה לפני השינה.

 

 

מודעות פרסומת