A POISON TREE

I WAS ANGRY WITH MY FRIEND
.I TOLD MY WRATH, MY WRATH DID END
:I WAS ANGRY WITH MY FOE
.I TOLD IT NOT, MY WRATH DID GROW

AND I WATER’D IT WITH FEARS
NIGHT AND MORNING WITH MY TEARS
:AND I SUNNED IT WITH SMILES
.AND WITH SOFT DECEITFUL WILES

,AND IT GREW BOTH DAY AND NIGHT
:TILL IT BORE AN APPLE BRIGHT
AND MY FOE BEHELD IT SHINE
.AND HE KNEW THAT IT WAS MINE

AND INTO MY GARDEN STOLE
WHEN THE NIGHT HAD VELL'D THE POLE
IN THE MORNING GLAD I SEE
.MY FOE OUTSTRETCH’D BENEATH THE TREE

הרדיקל הוא שורשי. הרדיקליות מתבטאת באנושות כאשר אדם תובע תיקון
יסודי בשטח חברתי או מדיני. כאשר האדם קיצוני ביחסו לבעיות מסוימות,
וחותר להגיע לשורשן וליסודן. רדיקליות היא שורשיות, הליכה אל עבר שרשו
של דבר.
על פי חיתמט הרדיקליות היא השתתפות ממשית, פעילות. מחויבות טוטאלית
לעולם. השתתפות באנושות באופן אקטיבי. מהפכה מנטלית. הרדיקליות היא
פתיחות להכרעה. על פי ברכט רדיקליות קשורה למהלך מסוים שאדם עושה או לא
עושה אותו, תוך גירויים מבחוץ ותוך מחשבה מה כדאי לו.

הרדיקליות על פי ויליאם בלייק היא הומנית הפונה אל נפש האדם ומורה כיצד
לחתור לשורש העיקרון השלילי, על מנת לתקנו ולהפכו לחיובי.
בלייק האמין שהאדם יכול להשתפר על ידי יצירתו ושהעבודה היא הומניזציה של
העולם. השורשיות על פי בלייק מתחילה במצב נפשי אנושי. כמו בשיר זה שבו
הזעם הוא השורש. הוא בודק מה יכול לצמוח משורש מורעל ונוקט בהפלאה. בהפך
הגמור: במקום מוות או פרידה, הוא יוצר חיים חדשים והתפייסות. בלייק
מבין ומוסר גם בשיר זה שכל מה שהאדם יכול לאהוב, זה מה שיוצא ממנו. שהדבר העיקרי אצל האדם הוא כוח אהבתו.
בלייק מבצע מהלך רדיקלי בנפש האדם ומתאר מצב נפשי של הדובר הזועם על
חברו. זהו מצב הניסיון, מצב של מאבק ביצר. הוא משתמש בו באופן יצירתי
בעקרונות נכונים וכך עולה לעדן, כלומר חוזר לגן ומטפח פרי.
במצב הניסיון, האהבה מתרחבת ליצירתיות ויצר הכעס עובר תהליך מטאמורפוזי ומתקרר בעזרת רצונו של האדם לשנותו, מתוך רצונו להיות שלם ואז כל העולם
נהיה אדם.
בעזרת אי הסכמתו לתחושת הזעם המתפרץ והתנגדותו לעקרונות שאינם נכונים
מפני שגרמו לקרע בינו לבין חברו, מצטננת האש הבוערת בו והופכת הרסנותה
לכדי פריחה ופרי.
מקום העלילה הוא הגן, זמן ההתרחשות נמשך ימים, בקרים ולילות.
בבית השני זורחת השמש מתוך נפשו בעזרת חיוכיו ורצונו להשקיט את הכעס.
הוא משתמש בחכמתו להערים על הזעם ברכות כדי לכבשו. לבסוף כל זה מצמיח עץ
אשר באופן פלאי גדל מתוך הארס, דווקא מן החומר הממית גדל הפרי.
רוח המשורר צומחת כעץ בתהליך מטאמורפוזה אשר יוצר הפלאה, כמו דימוי
הלקוח מתוך שירת ימי הביניים בו אש בוקעת מקרח, כך העץ צומח מתוך הארס.
אך אין זה עץ מוחשי, אלא דימוי למצבו הנפשי של מי אשר וויתר על כעסו
למען שלמות. בלייק מבצע פרסוניפיקציה של כוחות הטבע, כך גדילת העץ היא
דימוי לגדילת נפשו של הדובר. העץ הוא השלווה והסליחה אשר צמחו מארס הכעס
בזכות שינויו הרדיקלי של הדובר את עצמו.
ממצב התום בו הוא חושב שכל העולם לטובתו, מתגלה בשיר זה מצב הניסיון בו
העולם נתפס כמסתורי ובעל טיפשות. התום מודחק, ורק בזכות מהלך יצירתי הוא
יכול לבטא את התום בשנית.
בבית השני מתגלה סוג הפרי כאלוזיה למיתוס התנכי מספר בראשית. התפוח.
והעץ הוא עץ הדעת. אך בניגוד לסיפור המקראי האדם אינו נענש על חטאיו אלא
להפך. התפוח הוא פרי לדעת הטובה, המפייסת.
הרדיקליות מקורה בנפש האדם אשר חותר לשינוי ובשיר זה הדובר מטפל בנפשו
כבצמח אשר ניזון מרעל הזעם ומצמיח לבסוף את פרי הסליחה וההתפייסות.
בלייק טוען בשיר שהטוב בעצם נולד מן הרע, הדבר דומה לדעתו של ברכט לא
לדבוק בישן ובטוב אלא בחדש וברע. בשיר זה ישנו תיקון וישנה גאולה בצורת
ההתפייסות עם החבר. התהליך המתואר בשיר הוא של התפתחות ופעולה מתוך עצמך
עד גדילת הרוח, מה שאנלוגי לגדילת העץ.

בבית הראשון העץ מתחיל לגדול מתוך סירובו של הדובר לחוש כעס כלפי חברו
בבית השני הוא מזין את העץ כלומר את הרגשת המחילה ומבצע פעולת השקיה על
ידי דמעותיו. הוא פועל מתוך רגשות העצב אשר משתנים בהמשך לאושר וחיוכים.
הוא מזין את הצמח בשמש – חיוכיו.
בבית השלישי ישנה צמיחה עקבית במשך יום ולילה, עד צמיחת התפוח. הרעל,
הוא הזעם, שומר על זוהר התפוח. ככל שהוא מגיע לשורש כעסו כך התפוח מאיר
וזורח יותר. ככל שהוא מגיע לשורש הרע כך נחשף גם הטוב, כאן מתרחשת ההפלאה והיא זוהר הפרי מתחושת הכעס. טוב הנולד מרע.
בבית הרביעי מתואר מקום הגדילה: הגן, והזמן הוא הלילה.
בבית החמישי עולה הבוקר וחושף את שובו של החבר אל הגן. הצמיחה הושלמה
והפרי נקטף. השיר מתאר את צמיחתו וגדילתו של האדם בזכות טיפולו בארס אשר
משנה צורה והופך מקטלני לאוהב ומזין. הסליחה כמוה העץ, משיבה את חברו
חזרה אל הגן והפעם באופקיות, לשכב מתחת לעץ. כלומר למרגלות המשורר.
הסגולה היא במסר: אם תתמודד עם כעסך, הרע יהפוך לטוב, הארס לפרי, וחברך ישוב אליך. לפי בלייק הכוח לשינוי טמון בלב האדם והתמודדותו עם רגשותיו מניבה פירות.
הפרי הוא התפוח, פרי הפיתוי, הגן והתפוח מהווים פיתוי עבור החבר לשוב.
החבר מקבל מעמד של אהוב והדובר כנחש ערמומי אשר מערים על כעסו ומפתה את
החבר לשוב. המשורר והחבר הם כאדם וחוה, אך המשורר עצמו הוא גם הנחש שיצר
את התפוח וכעסו טיפח את יופיו עד משיכתו את החבר חזרה אל הגן.
בניגוד לסיפור המקראי, אדם וחוה אלה אינם מגורשים מן הגן, אלא בדיוק להפך, הדובר מבקש להשיב אל הגן את חברו.
מצב הניסיון הוא ביקורתי ובלייק חותר לשינוי ושובר את המיתוס המקראי.
הוא אינו מסכים לכך שהאדם ייענש על תחושותיו וטעויותיו. לכן קובע שהטוב
נוצר מן הרע, ושגם לרע ישנו מקום חשוב לא פחות מן הטוב.
לדעת בלייק לאדם מותר לטעות.

מודעות פרסומת