"עצרתי באמצע המינגווי. עצרתי באמצע המינגווי כדי להתחיל, להמשיך ולסיים את "לילה ולואיס". והאמת? זה אחד הספרים הטובים והחשובים שקראתי.
חוויית הקריאה שלו לא הייתה שגרתית. מצאתי עצמי חייב לקרוא וחייב להפסיק לקרוא בעת ובעונה אחת. מצד אחד, הרגשתי שהקריאה כרוכה במשא רגשי כבד, ומדי כמה עמודים היה בי דחף להפסיק ולהקל במעט על הלב. מצד שני, חשתי חובה להמשיך – לא רק כי הייתי סקרן לגבי גורלה של לילה, אלא בעיקר כי הייתי סקרן לגבי גורלי שלי. אכן, המחויבות שלי לספר נובעת כנראה מהמחויבות שלי לעצמי, ומתחושת ההזדהות העמוקה שלי עם הדמויות.
צריך להרגיש קצת חוסר משמעות בחיים – או להיזכר בתחושה כזו – כדי להבין שהעלילה היא הסיפור שלך. צריך להתנסות לאורך זמן בעבודה שאתה לא אוהב. צריך לחוות קשיי פרנסה. צריך לאהוב שירה כדי לתפוס שהספר הזה איננו פרוזה רציפה, אלא קיטועים של פרוזה ושירה משולבים זה בזה. וכמובן, צריך להכיר את מכלול היצירה שלך כדי לתפוס ולהעריך את המורכבות והעושר הרעיוניים שיש כאן.
ואולי יותר מכול: האפילוג של הספר הוא כנראה הסיום הטוב ביותר לספר שקראתי אי-פעם, וקראתי לא מעט. למעשה, אני לא יכול לדמיין ל"לילה ולואיס" סיום נפלא יותר. קראתי את הפרק "נישואים" כבר ארבע פעמים ובכל פעם אני מרגיש צורך לשוב ולקרוא אותו מבראשית.
תודה, תודה ושוב תודה על עונג ספרותי יוצא מגדר הרגיל, ששווה הרבה הרבה יותר מארבעים ותשעה שקלים."

מודעות פרסומת