עמיחי "על החתרנות" מאת עמיחי שלו, הוצאת אפיק 155 עמודים

 

יש משהו חדש לגמרי במסה "על החתרנות" מאת עמיחי שלו, חידוש צורני שנובע מתוך קשר עמוק למסורת, מתוך קריאה בכתבים שעיצבו את ספרות המאה העשרים וגם את המאה הנוכחית, התחברות מוחלטת ויניקה משורשי הסוריאליסטים, אלבר קאמי, ג'ק קרואק, וויליאם בורוז, רוני סומק, יוסף חיים ברנר וחיים נחמן ביאליק. כל אלה הם רק כמה משלבי הסולם שעליו מטפסת המחשבה המוטרפת של המדבר או השר, את המסה סיפור –  שיר, שכתב עמיחי שלו. הספר הזה נובע מתוך אהבה יוקדת לקריאה ולאמנות. לא ניתן להגדיר את המסה המבריקה הזו כי חופש מוחלט פורץ מתוכה, חופש שנובע מתוך הרצון להשתחרר מכבלי העולם הזה, לבעוט בייאוש, למצוא משהו אחר, משהו שהתפורר, שלא קיים יותר, משהו שנקרא ערכים. משהו שנכתש תחת גרדומי הריק שנוצר מעודף המוצרים. זה ספר עדכני ועכשווי ביותר משום שהוא מביע את ייאושו של האדם שמבקש משמעות בעולם מטריאליסטי חסר משמעות, שבו הפעילות הרוחנית העיקרית היא קניה וצריכת מוצרים, וככל שהאדם קונה כך אין לו וככל שאין לו כך הוא קונה יותר. במסה "על החתרנות" עמיחי שלו מתאר את זה בצורת קופסאות שפיתח אובססיה לרכישתן, הקופסאות האלה מסמלות את הריק הנפשי ואת העובדה שאין אדם יכול לשוטט עוד ברחוב מבלי להיות מותקף במוצרים. הקופסאות ריקות אבל הן חפץ. וזה המצב הקיומי העכשווי. חללים שלמים שנועדים רק לרכישה והנפש מתרוקנת ומתייאשת, בעיקר נפש בוערת של סופר המכור לקריאה, שכתיבתו נובעת מתוך חיי הרוח שבספרים. שגדל וצמח על ערכים אחרים, המדבר – שר את המסה, רוצה לבעוט בקופסאות האלה וכותב מתוך רצון שנובע מן הצורך העצום להשתחרר מהמציאות הזו. עמיחי שלו כותב כל מה שאנשים חושבים ולא כותבים, כל מה שאנשים מתבשלים בתוכו ומתייסרים ממנו, הוא כותב את ההרס שמתחולל מסביב, חוסר האנושיות ורדיפת הבצע, הרס העולם והפיכתו למקום מנוכר ומסודר בקופסאות של צרכנות אובססיבית. "על החתרנות" נכתב מתוך ייסורים, מתוך סבל האדם שחייב למצוא דבר מה אחר מלבד מה שהעולם הנוכחי מציע. הוא לא מוכן לסדר הנוכחי, לשיטה המרוקנת את הנפש ומחליפה אותה בחומר. המייבשת ומרעיבה את הרוח. הוא חייב להשתחרר מן התסכול הזה ומצליח בכורח הסבל להפכו במסה זו לזהב טהור, לקסם של כתיבה המשולבת ממסה שיר וסיפור, יש בו הרבה מחשבות על אמנות, כל הבדל בין פרוזה לשירה נמוג, ניכרת כאן ההשפעה של הפרוזה על השירה, ויש השפעה של השירה על הפרוזה ולא לחינם מוזכרים שמות משוררים לצד סופרים משום שהם אלו שהעניקו לו את החשק לקרוא ולגלות את הדבר מה שראוי לחיות למענו, הם אלה שיוצרים עולם של משמעות. יש במסה פיסקאות שלמות שהתעכבתי עליהן שוב ושוב מתוך הנאה עמוקה. מחשבות על פרוזה ושירה, על כתיבה. לא רציתי שהמסה הזו תגמר וקראתי אותה שוב ושוב ועוד אשוב ואקרא.

לדעתי המסה הזו חייב למצוא את דרכה להיות מתורגמת לצרפתית, גם מפני הדיאלוג עם הסוריאליסטים אך גם מפני שהוא מקיים דיאלוג עם כותבים צרפתיים עכשווים כמו פרדריק בגבדה ומישל וולבק. פרדריק בגבדה בספרו "69.90" כותב על חוויותיו ההרסניות כאיש פירסום ומתאר עולם שנאבק במלחמת עולם שלישית שמתחוללת על ידי פרסומאים מכורים לקוקאין, אשר להם תקציבי ענק ללכלך את העולם במידע על מוצרים חסרי תוחלת וחמלה ואפס עניין בבני אדם. זה העולם שהמדבר את המסה של עמיחי שלו נמצא בו. עולם שמכיר בעובדה שהאנושות מותקפת בפרסומות וצרכנות מדי יום,  פרסומות חסרות רגש ורחמים כלפי בני האדם, שכל עניינן הוא רווחים ושמצליחות למחוק כל משמעות אחרת מן החיים ולהשתלט על כל החללים הציבוריים עד כדי בהמיות. בעולם של אמנות שבו נמצא כותב המסה, עולם של יצירות ספרות נעלות בעלות ערכים אנושיים המבקשים להבדיל בין טוב לרע ולעמוד על חשיבות החיים ואנושיות האדם וכמיהתו לחופש וליופי, הוא נתקל שוב ושוב בחומות של שטחיות, ניצול וזוהמה. שני היוצרים האלה, בגבדה ושלו, מכירים בניכור כעובדה קיומית שחייבים להאבק בה, לברוח ממנה, לשנות אותה.

גם ז'ורז' פרק עולה מתוך היצירה, ושלו מרחיב עליו רבות, על הכוכב שנקרא על שמו של פרק וגם על היצירה "האיש הישן". פרק מציע פרישה אחרת מן העולם, שינה. בריחה אל עולם החלומות, הצטמצמות מוחלטת עד אינות. המחשבה החוזרת על ההתאבדות, מדברת גם עם המסה "המיתוס של סיזיפוס" מאת אלבר קאמי. אך כמו קאמי גם שלו מבין שההתאבדות אינה המוצא, אלא שהמאבק והמרד הם הפיתרון היחיד. והמהלך הראשון לפיתרון זה היא הכתיבה, היא הבעיטה, היכולת לצעוק את העוול ולומר את האמת. לפרוש את החטאים כלפי האנושות ולהציע שוב את הדרך אל יצירת היופי, לגעת שוב בערכים ולהזכיר את היצירות שיש בהן ערך וגדולה, לשוב אל היצירות שמעירות את ההשראה ולחיות, ליצור, למרוד. לחתור מתחת לשכבות המותגים, לברוח מדיכאון מארנקים ריקים או מלאים, למצוא את הדרך אל הנשגב בעזרת הכלים האנושיים הבסיסיים ביותר, שהם הקריאה, התקשורת האנושית, המחשבה.

אחת ממעלותיה החשובות של היצירה שכתב שלו היא בכך שהיא מעירה את החשק לקרוא ספרים, מפני שרק קריאת ספרים יוצרת כתיבה כה טובה. שלו כותב כמו מלחין יצירות רוק מנוסה, רב אמן של גיטרה חשמלית מילולית, שיודע בעל פה יצירות קלאסיות ומשלב בהן את קול המאה העשרים ואחת. הוא מחפש אחר היופי אבל לוקה בראייה טובה מדי של הכיעור. משהו אינהרנטי בו מונע ממנו מלראות רק את הפרח שפורח במוסך, הוא אינו יכול להתעלם מהסחי והגריז ולכן הוא כותב וכמה טוב שכך.

מודעות פרסומת