1.

חברון תמיד הייתה מקום של שנאה, כשרצחו את רבין ערכו שם חגיגות. קריית ארבע זה המקום הכי מוצף שנאה שהייתי בו בחיי. המחשבה שישלחו לשם ילדים והם לא יפגעו היא שגויה. השנאה שיש ליהודים שם היא שגויה מאוד. העובדה היא שהרבה חיילי צה"ל נהרגו שם בגלל השנאה התהומית ששוכנת בין יהודים לערבים. חברון זה המערב הפרוע, כולם חיים שם עם אקדחים. זה מקום מקולל ורווי אש ופחד. במקרה הייתי שם ביום שרצחו את רבין, בארוחת ערב של חבר, מדריך טיולים, מישהו יוצא דופן בין האוכלוסייה הפנאטית שמאכלסת את המקום. בארוחת הערב בישרו על מות רבין וכולם חגגו, צחקו, שמחו. חלקם רקדו. לא האמנתי למראה עיניי. נסענו אחר כך באוטו רועדים מאימה.
אלה אנשים מעוותים ששמחים לאור המוות. אלה אנשים מעוותים מאוד. שהשנאה היא חלק מיהדותם. ששכחו את ואהבת לרעך כמוך. שאולי אם היו נזכרים ומפסיקים עם גזענותם, היו יכולים ליצור שלום בחברון. אבל שם חיים על החרב ועל האקדח. שם שמחו שנרצח יוצר השלום. שם קופצים על מציאת המוות ובעצם משתפים פעולה עם הרוצחים, נותנים להם מה שהם ביקשו, נותנים להם מלחמה.
ואולי חברון זה מלשון חורבן. חברון היא לא רק שלנו, חברון היא גם של מי שחי שם, של הערבים והעצים והסנאים. אין דבר כזה רק שלנו, איזה מין חינוך לקוי זה לחנך מישהו שיש משהו שהוא רק שלו? למה לא להתחלק? למה לא להרחיב את הלב? למה לחנך ילדים לנסוע בטרמפים במקום של שנאה? ולא, כהנא לא צדק. הוא טעה מאוד.

 

2.

לפני שבוע מצאתי ארנק ברחוב, פתחתי אותו וגיליתי תעודת זהות של נער בן תשע עשרה מאום אל פחם. הייתי נחושה להשיב לו את האבדה. אז חיפשתי בארנק ומצאתי את מספר הטלפון של רופא השיניים שלו, התקשרתי וענה לי גבר עדין ואדיב. הוא נתן לי את מספר הטלפון של הנער. מיד יצרתי איתו קשר והוא נתן את מספר הטלפון שלי לאביו. נפגשנו במרכז תל אביב, אביו הוא גבר צעיר רכוב על אופניים, מנקה חלונות ראווה. הוא ניגש אליי ואמר לי שבנו כבר רצה לפנות אל משרד הפנים להחליף את התעודה. ברגע שהוא אמר משרד הפנים נמלאו פניו בכאב. הוא אמר לבנו שלא ילך לשם כי יש אנשים טובים בעולם ומישהו יחזיר לו את הארנק. חייכתי אליו בשמחה, לחצנו ידיים ונפרדנו לשלום.
אני נשבעת לכם שאפשר לעשות שלום עם הערבים. אם רק נפסיק עם השנאה. אפשר לעשות שלום. יש אנשים טובים משני הצדדים. הבעיה היא עם הפנאטים משני הצדדים. אלה שהורסים לנו והורסים להם. אפשר לשנות. אפשר להשיג שלום. יש אנשים טובים משני הצדדים. יש בסיס ליצור יחסי שכנות טובה.

A week ago I found a wallet on the street, I opened it and found the identity card of an nineteen year old arab boy from Umm al-Fahm. I was determined to regain his loss. So I searched the purse and found the phone number of his dentist, I called and I answered a gentle and courteous man. He gave me the phone number of the boy. Immediately I contacted him and he gave my number to his father. We met in Tel Aviv, his father was a young man on a bicycle, cleaning shop windows. He approached me and told me that his son had already wanted to appeal to the Interior Ministry to replace the certificate. As soon as he said the Interior Ministry his face were filled with pain. He told his son not to go there because there are good people in the world and someone will return his wallet. I smiled happily, we shook hands and said goodbye.
I swear to you that we can make peace with the Arabs. If we just stop with the hate. We can make peace. There are good people on both sides. The problem is with the fanatics on both sides. Those who destroy us and destroy them. Peace can be achieved. There are good people on both sides. There is a basis to create good neighborly relations

 

3.

בחודש שעבר הייתי באיטליה, בפסטיבל שירה, והציגו שם סרט על פלסטין. לצערי הבנתי שהזוית הישראלית לא נוכחת בסרטים כאלה. שישראל מוצגת רק כמדינת צבא. וזה העציב אותי מאוד והסעיר את רוחי. אחת הבעיות בסרטים כאלה היא שלא מציגים גם את הטרוריסטים שהורסים להם, הורסים מתוכם, מפריעים לחייהם. בהם צריך לטפל כפושעים אבל אסור לשפוט את כל הערבים כרוצחים בשום אופן. צריך להבין שהם בני אדם, קורבנות לטרור, קורבנות לשנאה רבת שנים.
באותו סרט הציגו ערבי זקן שהזכיר איך פעם הוא ויהודים היו יושבים לשתות קפה יחד. וזה הזכיר לי שנים נשכחות וזה הציף את ליבי בתקווה שזה ישוב ויחזור על עצמו. יחסי שכנות פשוטים, בלי צבא ובלי הרוגים.

 

4.

מהטמה גנדי היה מואר, ואחריו בא גם תלמידו מרטין לותר קינג. שניהם האמינו שהדרך היחידה של המדוכאים לנצח היא לפעול באי אלימות. אני מאמינה שאם הפלסטינים יאמצו את הדרך הזו משהו ישתנה לטובה. הדרך הזו נועדה למדוכאים. אני לא מאמינה שישראל יכולה להפסיק את מעגל הכאב הזה. אם המדוכאים לא ימשיכו את מעגל הכאב, כך הם לא יפגעו. הדרך של גנדי נועדה למדוכאים. אני חושבת שאבו מאזן מבין את זה.

מודעות פרסומת