10 יולי 2014

אולי אנחנו חווים מחלה של אנשים פוסט שואתיים? כל הזמן במלחמה שאינה נגמרת. כל הדרום במקלטים ואני לא מקנאה בכלל בהורים שצריכים לראות את ילדיהם בהתקפי חרדה. זה הדבר האחרון שהייתי מאחלת לילד ולהורה שלו. והיום 22 ילדים מתו בעזה. 22 ילדים. ואני לא בטוחה שזה המספר הסופי אבל הוא בלתי נסבל ונוראי. ילדים מתים וילדים בהתקפי חרדה ושקט ודממה קשה הלילה.
מתי נצליח לפענח את הדרך לשים סוף למלחמה הזאת?
אי אפשר לכלוא את כל הילדים במקלטים כשם שאי אפשר לכלוא שני מליון אנשים ברצועת עזה. צריך לעזור להם להפטר מאירגון הטרור ששוכן בתוכם ולא מגן עליהם ולא מספק להם מיקלטים. אבל איך נצליח להפטר מהרוע ששוכן בנו? מהפחד והטראומה והרצון לנקמה. אם נהרוג אותם זה לא יעזור. בגרמניה ניסו לטבוח בכל היהודים ולא הצליחו. הרגו שישה מליון אבל לא הצליחו להכחיד את היהודים.
נכון שהחמס התחילו וירו פצצות, אבל התחלת המלחמה הזו החלה לפני יותר משישים שנה וכרגע אין לה סוף. אסור לירות פצצות על ילדים. אסור שילדים ימשיכו לפחד והפגע. לחיות בצל הפצצות, כל ילדי הדרום סובלים מזה. חייבים להפסיק עם המלחמה הזאת. אסור להרוג ילדים.
שני מליון אנשים חיים בעזה בכלא של טרור של החמס וגם של צה"ל שמבקש להגן על ישראל מפני התקפות החמס. שני מליון האנשים בעזה כבר חולים מרוב פחד מוות. חלקם מאמינים שמותם עדיף על חייהם.
שני מליון איש. ועשרים ושניים ילדים מתו בשלושה ימים. ועוד שישים ושלושה גברים ונשים. עשרים ושניים ילדים.
קשה להירדם הלילה בידיעה שכך נקבעה המלחמה הבאה.
הייאוש שולט כאן והפחד. ועשרה מליון איש בעשרות ערים ואזעקות ופחדים ואין גשם ואין ברקים ואין רעמים. רק פצצות.
אם אדם יבוא לכאן במטוס אולי יפגוש טיל באויר. אולי זה ירגש אותו לנחות בארץ הפחד, להיות חלק מתעשיית המתחים. ואולי זה הכל מופע של איזו תעשיית נשק אמריקאית? היכן הרוח שתוכיח שאין זו רק תעשיית נשק? היכן האישה או האיש בעלי הרוח שתגאל עשרה מליון איש?
איך השתפרנו לאחרונה, המצאנו את כיפת ברזל וזו באמת המצאה גאונית. אבל כל היום יכולתי רק לחשוב איך במשך שנים חיו אנשים בלי כיפת ברזל והגיעו להתמוטטות עצבים שדחקה בעמיר פרץ לדרוש פיתרון ולהמציא את כיפת ברזל.
איך השתכללנו במלחמה. ואם לאדם יש כלי בידו בוודאי ישתמש בו ביום הימים. אין כלים שאין להם שימוש. בעיקר לא כאלה שמושקעים בהם מיליארדים.
הרבה חיים ניצלו בזכות כך. אבל זו רק תוצאה של שנים של אגירת נשק. מי מספק את הנשק לחמס? רוסיה? קטאר? נגד מי אנחנו נלחמים? נגד ילדים או נגד מעצמות שמייצרות נשק ונהנות ממופע המוות הזה אחת לכמה שנים. או שבכל קיץ עיני העולם נישאות אלינו וכולם מסתכלים ונחרדים ולא מורידים את עיניהם מהמסך וכל הזמן לוקחים צד. ומקללים ונחרדים. וזועמים.

מודעות פרסומת