מצד אחד צעקו נגד הכיבוש, באמצע עמדה המשטרה, בשטח של שישה מטרים לבנים, מעין שביל לבן כבמופע של שוורים, ממול הניפו דגלי ישראל ושרו עם ישראל חי. ומעל כולם, בצל העץ הגבוה שמעל לכיכר עמדה התקשורת וצילמה הכל. גם בין המפגינים צילמו, הכל היה מלא מצלמות, אפילו זיהיתי את האמן דויד ריב שהביא מצלמה ממש רצינית וחשבתי לעצמי איזה אמן חכם, הנה הוא מכין סרט. כי זה המשל של חיינו. אנו חיים בסרט.
ממול עמדו בריונים ושאגו, הם לא באו לדבר, הם באו לשיר ולהתגרות במי שצעק נגד הכיבוש. כיכר הבימה לא הייתה חצויה, היא הייתה של הצועקים נגד הכיבוש. פתאום עבר איש מזיע, ואמר שהוא בהלם. שבאמצע הריצה זה תקף אותו והוא הופתע מן ההפגנה מאוד. ממול לצועקים נגד הכיבוש שרו עם ישראל חי והמשטרה באמצע, מעל לכולם, אנשי תקשורת אנשי סאונד שהיו מעדיפים להיות בבית עכשיו אבל הם שם, עובדים.
פתאום שני שוטרי חרש, אנשים בבגדים אזרחיים, גררו מישהו הצידה. הוא היה מהצד של הימין, שאלו אותו: מה צעקת? והוא ענה משהו. הם הביאו אותו הצידה והמצלמה שבצל העץ הסתובבה לקראתו. המצלמה זיהתה את המתרחש, הם רוקנו את כיסיו האחוריים ולקחו אותו אל מקום אחר. אמרתי לצלמים צלמו אותו צלמו אותו כי אולי הוא לא יחזור. אולי עכשיו הוא ייעלם לתמיד.
ממול היה שלט FREE PALESTINE, עד שזה יגמר לא יהיה שלום. כל עוד יהיה כיבוש לא יהיה שלום. חייבים לשחרר את עזה.
פתאום איזה בריון, איש שמן מאוד, עם כרס מתנפנפת וחולצה אפורה ורחבה, הגיח מתוך הקהל והתגרה במפגינים, עשה להם בו… ממש כך, בו…..
כדי להפחיד ולהתגרות, ואז אחד רזה ומתוח, עם מצלמת וידאו ביד פרץ אל עבר פניו וצילם אותו מקרוב וסינוור אותו עם המצלמה וגהר מעליו ולא הרפה וכל היצרים התלקחו והשוטרים באמצע מנסים להפריד וכל היצרים התלהטו בהתרגשות. הם נכנסו זה בזה. אז התפרקה ההפגנה לחצי, אלה שהלכו הביתה ואלה שנותרו להתכתש במכות ולצרוח ולהכנס זה בזה.
מרחוק מישהו השמיע את השיר ישראל זה הבית שלי.

מודעות פרסומת