*

בּוֹאִי תעשִׂי אִיתִי אהבה מרחמִים

כְּבַר שְׁלוֹשָׁה חוֹדָשִׁים אֲנִי בִּבְדִידוּתִי

מנסָה לְספֵּק אֶת עַצְמִי וְלֹא מַצְלִיחָה,

לא מַצְלִיחָה פָּשׁוּט לֹא מַצְלִיחָה.

בואי אליי עֵרוֹמָה,

בּוֹאי נַתְחִיל בנשיקה.

משרתת

לְפתַע אֲנִי דָּבָר.

אֲנִי אוִיר שהוּא דָּבָר

תמיד תקֵף, תמיד נזִיל

אֲנִי בּוּעת סבּוֹן בַּקֶנְיוֹן

תְּמוּרת שֹכר מִינִימוּם

סֶבֶל בְּמַקְסִימוּם.

אֲנִי משׁרתת בַּחלל הגדוֹל

אֲנִי פְּסִיק שיכול להיות מַשְׁמעוּתִי

אִם אֵרְצֶה לְהַמְשִׁיךְ

אִם יִרְצו שֶׁאֹמְשִׁיךְ

אֲנִי מקפֶּלת בְּגֶדִים

אֲנִי מגהצֶת בָּדִים

קוֹבְעִים לִי מתי לְעשֵׁן

אֲנִי מעשֶׁנֶת פָּחוֹת.

אֲנִי מְשָׁרֶתֶת שמוצאת קְשָׁרִים אנוֹשִׁיִים

זה נעים לראות בְּגדִים יושבים יפה על אנשים

יש פְּעוּלָה שׁמתרחשֶׁת

יש אֵקְשׁן בְּמינוּנִים נְמוּכִים

אֵין הִיסְטֶרְיָה, יש זִקְנָה.

אני בועת סבון בַּקניון.

יש לךָ כרטיס מועדון?

רוצה לעשות?

AVE MARIA
רוֹצָה רַק נֶתַח מִמֵךְ
להתענג על ידךְ הנוֹגעת בְּידִי
וְאַתְּ אוֹמֶרֶת לִי "אֲנִי לא שָׁיֶכֶת
אֲנִי מפלנטה אחֶרֶת
יותר מזה לא תקבְּלִי".

וְאולי בזכותךְ אתעבֵּר מרוּח הקוֹדֶשׁ
וְאשׁאר בִּבְתולַי
וְאולי בזכותךְ אכִּיר גוּף זַר
שאהיֶה רַק שֶׁלוֹ

אהפוֹךְ את סדר האוֹתיוֹת וְאקרָא לִי אֶוָה,
אבכֶּה על אובְדָנךְ הידוּעַ מראשׁ.


מרים הנביאה

 

אצל חכמינו זכרם לברכה אני אשת איש.

אבל את הוספת בנזין למהדורת החדשות

אליה הגעתי בשמי המלא: מרים קליין.

לאחר מכן הוכתם שמי לנצח.

והסתגרתי בחדרי מצורעת כשלג

לא יצאתי לפגוש עולם.

רציתי לנקום, לשפוך חומצה על פניךְ,

ואתייצב מרחוק לדעת מה אעשה לךְ,

ידעתי כי תינצלי אבל רציתי לדעת כיצד.


רמז

בִּרְמִיזָה מְעוּדֶנֶת אמרְתַ לִי שאפְשָׁר לְהַפְסִיק לְשׂחֵק

וּלְהתְחִיל לִצְעוֹד על בְּהוֹנוֹת שֶׁל אֶמֶת

וְאֲנִי כְּמוֹ בֵּיצָה נִשְּבֶּרֶת בְּקַלוּת

אתה לא תִּיקָח מִמֶנִי אֶת הרֵיקנוּת

רוֹצָה לְהַרְאוֹת לְךָ אֶת הכִּווּן לְלִיבִּי

אפס מילימטר בּשְׁנִיָה

קְפִיצָה בְּמוֹט הִילוּכִים סָדוּק

גם כְּשֶׁקַל זֶה קָשֶׁה בְּדִיוּק.

*

צבע הבורדו שאת משאירה כעקבות

על הסיגריה שאת מכבה בעדינות

בתוך מאפרה מעופשת בבית קפה חשוך

ערמונים ערמונים כה טעימים בחורף

כמו צבע האודם שאת משנה לקראת בוא האביב.

*

"לא יצא ממך כלום"

הייתה אומרת לי סוניה

כשבאתי לקרוא לה את כותרות היום.

סוניה הערירית לא נתנה לגילה

או לסיפור חייה, לפגוע לה בגאווה.

מחוץ לביתה הייתה מרצפת שחוקה,

תמיד כשפתחה לי את דלתה

הייתה אומרת :

"זוהר החיים הוא כמו המרצפת הזאת

שחוקים מהסנדלים המכוערים של הקיום."

מודעות פרסומת