לשבת במטבח ולהמתין לרתיחת הקפה במקיאטה. זה יום רביעי והשעה חמש וחצי אחרי הצהריים סוף חודש יוני 2014. דיברתי היום עם מישהו שפעם אהב אותי עד דמעות. לצידו ישבה אישתו. האישה שמצילה אותו מבדידותו. הזמנתי אותו למסיבת יום ההולדת של בתי. הוא אמר שסיפר לה עליי רק דברים טובים. והיא הוסיפה שזה מאוד מסקרן לשמוע קול של מישהי ששמעה עליה כל כך הרבה סיפורים. עוד מעט ירתח הקפה במקיאטה. בינתיים ניחוח הקפה מתפשט בכל רחבי הבית והקירות לובשים את רמז טעמו. ברדיו משמיעים שיר על טעויות. כולנו עושים טעויות שרה הזמרת וזה נכון. החכמה היא לחיות באי השלמות במצב של אי חרטה. להתבונן באי השלמות ולחיות עם זה בשלום.

הכנתי עוד קנקן קפה. הראשון נכשל באופן לא צפוי. הרדיו ממשיך לנגן.

היום גיליתי שליצנים מרוויחים הרבה יותר מסופרים. ליצנים מרוויחים אלף וחמש מאות להופעה. זה יכול להיות שיק התמלוגים של סופר לשנה שלמה.

אנשים לא אוהבים ליצנים מתים. סופרים ומשוררים לעומת זה מאוד נחבבים על הבריות לאחר מותם. הרמן מלויל רעב ללחם וכמוהו רמבו, בודלר ואבידן ועוד רבים וגדולים שהתחבבו על הקוראים לאחר מותם. זהו מקצוע התרגול באמונה. כולם נגדך ואתה נלחם. אם מישהו בעדך זה מעורר פליאה. אם יותר מאדם אחד בעדך זה מעורר השתהות. אחר כך יאמרו שאתה מפונק.

בוקר עכשיו, ושוב הקפה במקיאטה. אני מאזינה למים מבעבעים בכלי המתכת האדום. הגברתי את האש והמים מעפילים מעלה.

מודעות פרסומת