פעם הייתה אישה שלא היו לה בעיות נפשיות בכלל. היא הייתה בריאה ומחוסרת כל טראומה. חייה היו מאושרים ונטולי נוירוטיות. חפים מכל זיכרון רע וריקים מכל התאכזרות או אכזריות. היא ידעה להחליף צמיגים של מכוניות שנתקעו בצד הדרך. ובנוסף ליכולתה המכנית גם הביאה לעולם שבעה ילדים בזה אחר זה והצליחה לקיים קריירה נשגבת באולמות הקלטת ספרים לעיוורים. בעלה היה איש נאור וחסר כל שריד של ברוטליות שהכין לה בכל ערב ארוחה ואחר כך שטף את הכלים. הוא היה מעסה את רגליה ואומר לה כמה שהגוף שלה יפה, אחר כך היה פורש אל חדרו וכותב לה שירי אהבה שפיארו את גדולת נשמתה האצילית.

אולם למרות חייה המלאים, היא הייתה משוטטת בעולם בריקנות גמורה. לכן אף אדם לא יכול היה לפגוע בה. רוחה תמיד הייתה נוחה עליה ולכן היא שכחה להבחין בין טוב לרע. היא לא השתנתה מבפנים ולא הלכה אחרי מה שבחוץ. הדברים היו נוחים עליה. והיא לא יכולה הייתה לדעת מדוע היא כך ולא יכולה הייתה לדעת מדוע איננה אחרת.

מודעות פרסומת