עתה נבאר את עוצם הזכות, למי ששומר את פיו ולשונו מלדבר דיבורים אסורים. תחילת כל המעלות, הוא מתקן ומקדש על ידי זה את כלי האומנות המיוחד לאיש הישראלי, שהוא הדיבור, וכל הדיבורים שידבר אחר כך בתורה ובתפילה, יעלה למקור שורשו למעלה. כי לא לחינם המשילוהו חז"ל בכמה מקומות לעניין אומנות (וכמו שפירש רש"י במדבר לא, ח), להורות לנו, כמו שכלי אומנות הוא דבר הכרחי לענין עשיית כלים חדשים ויפים, כי אפילו אם יהיה אומן המלך, שהוא היותר גדול שבכל האומנים, ושכלו יהיה דק עד מאוד, ומציר ברעיוניו אופן עשיית הכלים בגדר היותר נאות, אף על פי כן אין יכול לעשות, בלתי כלי אומנות. ויותר מזה, שאפילו אם יהיו לו כלי אומנות, אך שהם פגומים ומקולקלים, ויעשה בהם האומן איזה כלי על ידי הדחק, יהי הניכר בהן אחר כך הפגם והשבר שלי כלי האומנות מבפנים ומבחוץ, כי לא יכול להחליקן כראוי והם כמו גולמי כלי עץ, ואין נאה בהם להשתמש אפילו להדיוט, וכל שכן להגישן לפני המלך, והאומן שכלי האומנות שלו שלמים וטובים, מלוטשים ומצוחצחים כראוי, הכלי שעושה בהן האומן הזה יצא מתוקן ומהודר כהוגן. כן ממש בענין זה הוא כוח הדיבור שניתן לאיש הישראלי לעבוד בו לפני המלך הנורא יתברך שמו בתורה ובתפילה ולברך ולהודות ולשבח ולהלל לפניו, כי הוא כלי האומנות הגדול, שיוכל האדם השלם לבנות בו שמים וארץ, כמו שכתוב, "ואשים דברי בפיך וגו' לנטוע שמים וליסוד ארץ". (ישעיה נא, טז). והוא ממש כפשוטו, כי בדברי הקדושה שהאדם מדבר פה בזה העולם לפני ה' יתברך, נבראים למעלה עולמות ומלאכים קדושים, ויהיו אחר כך מליצים ופרקליטים עבור נשמתו. ומעלת קדושת העולמות והמלאכים, שנבראו על ידי התורה והמצוות שלו, תלוי בכמה ענינים: א. לפי ההכנה שהיה לו בעת ההיא, אם הכין את עצמו בעת ההיא בכל כוחותיו לקיים כפי התורה בכל חלקיו ופרטיו שצריך לזה. ב. לפי כלי האומנות שעשה בהם התורה, והם כלי הדיבור שאם הם יפים ומהודרים, שמשתמשים בהם תמיד לטוב, ועל ידי נתחזק כוח קדושתם, יש בהם כוח להמשיך קדושה עליונה ואור גדול על הענין ההוא. אבל אם פוגם ומטמא, חס ושלום, את כוח הדיבור שלו, על ידי לשון הרע ורכילות וליצנות ושקר וכדומה ולא יעשה תשובה, ואחר כך ידבר בפיו דברי תורה ותפילה, איזה כוח יש בהן להמשיך קדושה עליונה ואור גדול על הענין ההוא. אבל אם פוגע ומטמא, חס ושלום, את כוח הדיבור שלו, על ידי לשון הרע ורכילות וליצנות ושקר וכדומה ולא יעשה תשובה, ואחר כך ידבר בפיו דברי תורה ותפילה, איזה כוח יש בהן להמשיך על התורה והתפילה ההיא קדושה עליונה, אחרי שכלי המבטא שלו הם פגומים וטמאים בעצמם מכבר?

והוא כי המנבל פיו בחלאת טומאת נבלת פה, שקץ ישקץ פיו ולשונו ותעב יתעבם, כי עשאם בסיס לדבר האסור. ואיככה יוכל לעמוד לפני מלך מלכי המלכים בפה דובר נבלה ולא יקצוף על קולו לאמור, מי זה נבזה ערב את לבו לעמוד לפני לבקש רצון על עוונותיו בניבו נבזה בכלי מכוער מוקצה מחמת מיאוס? והן לו היית עבד מלך הארץ, האם היית עומד לפניו לשרתו על שולחנו בכלים מכלים צוים? הלא תכלם? וגם הוא ברעש גדול מלאך רשע יצווה לך להמיתך בחרב. ועתה שא נא קל וחומר, ומה אם מלך הכושי, חרש את חרשי אדמה להבל דמה, תחייב את ראשך בשרת אותו בכלי בלתי טהור, ומה גם עתה יתוש נטוש, כי תערב את לבך להתהדר לפני מי שאמר והיה העולם, אשר לגדולתו מי מהקדושים עליונים ותחתונים, בשפה ברורה ובנעימה קדושה יהי כדאי לעמוד לפניו ולדבר אליו? קל וחומר בן בנו של קל וחומר, כי יקריב איש והוא בן בליעל, מדבר אליו בטומאת שפתים, כי פיך שלחת ברעת נבלת הפה ותמאס, ומאין לאין שמת לבך לדבר אליו ולומר לפניו הללויה בפה דובר נבלה? ואוי לה לאותה בושה, כי תבוא בית ה', ולא נמנעת מהלביא עביט מי רגלים במקדש מפני הכבוד השוכן שם, ואנה תוליך את חרפתך, כי תהפוך כלי שרת, העומד לשרת בו את קונך לאחר מן הביבין, והלא על הפה שאדם שח בו שיחת חולין בושנו מאוד להלל בו את ה' כמכמר האומר מי יתן והיה לי ב' פיות, א' לדבר בו צרכי ביתי וא' לדבר בו עם קוני, ומה גם עתה, אשר בפה טמא יערוך לפניו יתברך לבקש רצון, כי איך יהיה לרצון אמריו, אם הסנגור הוא הקטגור, ובדברך בו יהיה לך למזכיר עוון? ועין שם שהביא מאמר חז"ל על זה. וסיים על זה, וזה לשונו, והן זאת תרמוז תורנו באמור, "והיה על אהרון" וכו' לומר כי כאשר הדיבור, שהוא נמשל אל המעיל, שדיברנו בו למעלה, יהיה על אהרון לשרת, שהוא לשרת בו את ה' ולא למה שהוא הפכו, אז "ונשמע קולו" בתפילתו "בבואו אל הקודש" לדבר אתו יתברך, מה שאין כן אם יתהפך חלילה.

ואמרו חז"ל: אינו דומה הבל פיו, שיש בו חטא, להבל פיו, שאין בו חטא. פרוש, אפילו מי שקלקל רק לפעמים דרך מקרה,  אחת כמה וכמה אם הבל פיו מורגל בחטא בכל יום ובכל שעה. וכל זה אפילו אם מקלקל פיו בשאר דיבורים אסורים, וכל שכן באיסור לשון הרע ורכילות, בודאי מגרע בזה ביותר את התפילה, שמתפלל אחר כך, ולא תעלה למעלה כל זמן שלא יקבל תשובה על זה כמו שכתבנו למעלה בפרק ז' בשם הזוהר הקדוש. ונוכל לומר דזהו כוונת הכתוב בקוהלת (ז, יג) "ראה את מעשה האלוהים כי מי יוכל לתקן אשר עוותו", פרוש, תן עיניך ולבך על הדברים האלוהיים, והם ההיכלות הקדושות ואורות העליונים, שנעשו על ידך למעלה, דהינו על ידי התורה והמצוות שלך, שיהיו נעשים בגדר השלמות בכל ההכנות הנצרכות לזה, וגם בכלי אומנות נקיים וכנ"ל, כי מי יוכל לתקן את אשר עוותו פרוש, אם תקלקלם, חס ושלום, ישארו לעולם פגומים ומקולקלים, ויהיה לך מזה דאגה עולמית וצער תמידי, זבכרו שעצלותו גרם כל זה, כי אינם כמו בניני העולם הזה, אשר אם יקלקל אחד יוכל האומן השני לתקנם, לא כן בעינייני התכלית הנרצה, כמאמר התנא באבות:  (א, יד) : אם אין אני לי  – מי לי, וזהו שכתוב "כי מי יוכל" וגו'.

הג". אי נמי מעשה האלוהים כפשוטו, עשית היכלות הקדושה והמלאכים, שהקדוש ברוך הוא עושה מחמת התורה והמצוות, שמקימין ישראל בזה העולם.

היוצא מכל דברינו, שעל ידי שמירת הלשון כדין, זוכה האדם לקדש את הדיבור שלו, ואז תורתו ותפילתו יתקבלו למעלה.

מודעות פרסומת