*

היינו תפרנים ובתוכנו אש הזעם

חממה אותנו בלילות החורף הקרים.

כשחשבנו על כסף נשרפה נשמתנו

כשרצינו בית זעקנו מכאב.

דפי השירה

הם לחמנו

ובחוץ לובש הרחוב אלפי פנים

קשים ואפורים

אך ככל שהשדרה נמשכת

יש יותר אויר.

אהבתנו חזקה מספיק

בשביל להשלח אל ארצות העוני

היא תשרוד גם לילות זעם,

מפני שבוערת בנו התושיה.

תמיד תתעורר בנו התושיה

לאור העוני.

*

אני אוהבת את המחסור

כמו ילד שחי בתחנת אוטובוס

וכל עתידו נישא על גלגלים זרים.

אני מתבשלת בחום הצהרים, מטגנת גוף

לאהבתך, פתח את רגלי ואכול

כי המקרר ריק מבשר.

בלילה אתה מגלה לי שוב

שמחת עניים.

*

הו, גן וכסף, שמש הממון

ענן רחוב מניח לפניו כובע

לקבלת מטבע שחור

יעלו ציפורים לנגן שירי תום

הזהיבי שקיעת שמש

אין לך צורך בממון

ובראייתי אותך, רק דבר חיוני אחד יש

והוא ראייתי אותך.

*

המשורר הוא העני שלא ישתוק

הוא הנשלח אל הסבל לדבר

הוא העני בעל כושר הדיבור

הבלתי נדלה. הסובל שאינו שותק

המשורר נשלח אל העוני כדי לצעוק

הוא צועק כי הוא משורר

הוא משורר כי הוא סובל

הוא סובל כי הוא עני

הוא עני כי הוא משורר

הוא משורר כי כך נולד.

המשורר נשלח לדבר את החוסר

לדבר את העוול

בדמו החם.

*

ילדת אין בית

משמעמיקים הדמדומים

הולכת ילדת אין בית

ומגבירה אורה,

עד שזוהרות עיניה ככסף.

היא בוהה בחלונות הראווה

במלוא המבט, יונקת תאווה

מתוך ריק הארנק.

ופניה ים זועף

מנוקד כתמי שמש.

*

סוף אוגוסט 2011

היא יושבת על הבר ופניה חתומות בעייפות,

נקיות מאיפור, שעונות על כף ידה,

גם בחודש הבא תישאר ענייה

ולא יהיה לה עם מי לדבר,

מלבד חיוך רופף לעבר הברמן,

עוד כוס בירה ואז חיוך גדול יותר

ומיד נשמטות השפתיים

וליטוף בזרוע השמאלית מידה הימנית

וליפוף האצבעות בשיער המוחלק

ודרישה למזון, לסלט מיוחד,

משהו שמעביר את תחושת הצמא,

גבינת מוצרלה ושיחה עם המלצר.

סלט השרי טוב יותר בעיניו ולזה היא מסכימה,

ומיד סנטר על כף היד

והתבוננות בקבוצת המעשנים שצוחקים לצדה.

ממתינה לסלט שעה ארוכה, פניה מתמזגים בכתלים,

עוברת לשבת בפינה,

מציתה סיגריה מתחת לציור של מטוס אדום,

פורטת את הדקות לתוך מקשי הטלפון,

ושפתיה חצי ירח שכוב על בטנו

ממתין לאור השמש.

*

קו 48 לכוון דרום

תל אביב, בועת עושר בלב בתי רכבת רקובים,

עיוורון משעבד גבות שבורים,

העבדים והילדים נוסעים בתחבורה ציבורית,

שחורים לצד לבנים, מהגרים בין ילידים,

זקנים ומנוצלי נשים עבות אצבעות מצופות יהלומים

המנופים חופרים בריכה, יבוא העבד לטהר המים.

לאור העוני תחושת האפסות פשתה בכל בית.

האוטובוס עוצר בכל תחנה, אוסף אל בטנו עני נוסף.

לא עוד תחושת אנושיות, רק ארנק ריק או מלא.

עור העבדים שקוף ומטולַא

מלילות דאגה קשה

תחושת הפסד בלי רווח

תחנה הבאה:

עיר השעשועים

חד קרן כסוף תלוי במרומים

ובין גבות העניים התקשות,

שפתיים שויתרו על הזקיפות.

העייפים נלחמים בבחילת הנסיעה

פניהם הקשות טמונות בכף יד פתוחה

לופתת מצח. תחנה הבאה מגרשי הטניס,

כיכר מילנו, שטרית, צהלה, נאות אפקה.

כל מעבידי העבדים, מנותקי המציאות,

שכונת ל', רמת אביב ג', כפר שמריהו,

הרצליה פיתוח.

קוביות הדומינו יקרסו בזו אחר זו

יבוא צדק לעניים.

תחנה הבאה: מגדל המאה

רגש העזרה נעקר מלב היושב

במכונית השחורה עם זין עומד

לאור פורנו הצהריים בדירת פאר

בצפון העיר השקרנית הנצלנית העיוורת

תבוא נערה שחורה או לבנה או צהובה

לקרצף רצפותיו והוא יתלוש תחתוניה

יזיין אותה מאחורה, כשטר ברוח גופה.


מודעות פרסומת