_£_ק_ע_ש_¬ (1)

לאחרונה צילמת בעיקר דיוקנאות עצמיים.

 כשאני מגיעה אל עצמי, זה לא שונה משאני מצלמת מישהו אחר. ברוב המקרים בתחילת הצילום, אני צובעת את הפנים בלבן, זה תחילת טקס הצילום שלי, אני בד קנבס חלק. בכל הצילומים, אני מנסה ליצור אלטרנטיבה לקיים, אלטרנטיבה למציאות בכלל, לא רק למציאות שלי. אני מאפרת את עצמי באופן ספונטני, לרוב, מתחילה סשן צילומים מתוך החלטה של אותו הרגע, כי פתאום צץ לי איזשהו רעיון שדחוף לי להוציא אל הפועל כאן ועכשיו.

האם הצילומים שלך עוברים עיבוד במחשב?

מה שאני עושה עם המחשב זה בדיוק מה שעשיתי בחדר החושך לפני העידן הדיגיטאלי. מעלימה פרטים מיותרים, מחשיכה, מפצה על צילום גרוע, לקח לי זמן להבין את זה. אני יודעת שבמחשב אפשר לעשות המון, אבל אני בוחרת להשתמש בו באופן כזה, מסורתי.

 הצילום רק מתפתח עכשיו, עכשיו מתרחשים הדברים האמיתיים עם הצילום הדיגיטאלי. לקח זמן עד שמכלי תיעודי נטו, הצילום נהפך גם לכלי אמנותי. אפשר לראות מהו צילום חובבני ומהו מקצועי,  למרות אינספור המניפולציות והעיבודים שניתן לעשות כעת בעידן הדיגיטאלי . אנחנו כבר לא באמת צריכים את המודפס. היום במקום לבחור מתוך שלושים ושש תמונות מה ילך להדפסה, אני יכולה לבחור גם מתוך 3,600 צילומים.

הדיגיטאלי הקל גם מבחינה כלכלית ושחרר יותר מתלות באחרים. הדיגיטאלי הפך את הצלם ליותר עצמאי. גם בשאלת הערום זה יותר קל, אני לא צריכה לשלוח את הצילומים לפיתוח, אני יכולה להצטלם בכל צורה ודרך ולדעת שזה עובר רק דרכי.

 _£_ק_ע_ש_¬ (5)

מה מניע אותך לצלם את עצמך?

אני הכי נגישה לי, אני לא חייבת להזמין דוגמנית, זה ממשיך את מה שאמרתי על היתרון שלא צריך לעבור במעבדה, הכול עובר דרכי, זה מאה אחוז תלוי בי, אני יודעת בדיוק מה אני רוצה, אני לא צריכה לתרגם את הרצון שלי למילים. הכוונות שלי ברורות לי במאה אחוז. זה מאוד מקל ומקצר את תהליך העבודה, אם כי מבחינה פיזית העבודה מאומצת יותר כי אני גם הצלמת, גם המצטלמת, גם המאפרת. אני עובדת לגמרי לבד.

מה לדעתך החסרונות של הצילום הדיגטאלי?

אין חסרונות, אני לא מוצאת שום חיסרון. ממש לא. אולי הפחד שיום אחד ימחקו לי הקבצים. אבל באותה מידה, פעם נשרף לי הבית עם כל הנגטיבים, נגטיבים הם הכי דליקים בעולם, זה קרה לי פעמיים שכל הצילומים שלי נכחדו וזה מה שגרם לי לעצור בזמנו עם הצילום, גיליתי שצילום זה דבר מתכלה ושאי אפשר לסמוך על זה. היום חלק גדול מהצילומים שלי אפשר יהיה לשחזר, כי הם נמצאים באינטרנט וזה אמור להספיק בתור גיבוי. זו תקופה יותר עצמאית. היום אני יכולה לצלם משהו ואם אני מעוניינת בפידבק מהעולם, אז אני מעלה לרשת. זה נפלא. יש טענות לגבי הרוויה וההצפה של הדימויים, אבל אני יודעת לסנן. הגודש לא מרתיע אותי.

 _£_ק_ע_ש_¬ (4)

הצילום שלך דומה מאוד לציור.

כן, אני תופסת את עצמי כציירת, צילום זה ציור לאנשים עם הפרעות קשב, שאין להן סיבולת לתהליכים ארוכים. גם בגלל שאני פרפקציוניסטית, אם אני לא ציירת וירטואוזית אז מבחינתי אסור לי לצייר. ולצלם זה הרבה יותר קל. כל הצילומים שלי הם ציור. בחזיונות שלי אני רואה אותם כמו ציורים, גם בחזון וגם בתוצר הסופי הם ציורים. חשובה לי אסתטיקה במובן הכי בסיסי של המילה. הסטטיות שבצילום הופך את זה גם לציור. הצילום יכול לתפוס תחושה של תנועה. ועדיין הצילומים שלי מאוד סטטיים, כמו של פעם, מעט מאוד תנועתיות, כמו בציורים של פעם, כשהמודל היה חייב להישאר דומם לנוחיות הצייר. וזה לא הקפאה של רגע, אני לא מקפיאה רגע, אני יוצרת את התחושה הקפואה בכוונה.

העבודה שלך מדברת עם תולדות האמנות באופן עקבי.

זה תמיד היה שם, אני לא זוכרת את החיים שלי בלי דימויים מתולדות האמנות. זו שפה, אני פשוט מדברת אותה.

2

יש לך עבודות רבות שמדברות עם הפייטה.

אני זוכרת שבפעם הראשונה שהבנתי את המשמעות של הפייטה זה הימם אותי. באמת מעניין למה הדימוי הספציפי הזה חוזר אצלי הרבה. אני לא יודעת למה. אין לי סיבה או הסבר רציונאלי, זה כמו שמתאהבים במישהו, פשוט מתאהבים בו וזהו. זה שם, זה קורה. בדיעבד, אני יכולה להבין מה עשיתי ולמה. ההבנה שלי את האנשים היא מאה אחוז ויזואלית. אם מישהו מספר לי משהו, אני ממש רואה את זה. בגלל זה אני גם קוראת לאט. אני רואה מה שכתוב: הרהיטים, השעון, הספה, אני רואה את הכל.

בקיץ האחרון הושפעה עבודתך מהמלחמה.

הגיע הקיץ וכל מה שצילמתי היה בקשר ישיר עם מה שקורה בעולם. לא עשיתי אילוסטרציה להרג בעזה. אבל יש שם תחושה קשה של סופניות. חידלון. קלסטרופוביה. אם הקיץ הקודם הכניס בי חרדה מה אעשה עם הילדים בבית, אז בקיץ הזה התווספה לכך גם מלחמה. אמנם הייתי מאומנת בשגרת בית, היינו בדלתיים סגורות כל הזמן, כולם היו בבתים שלהם עם האימה ורגשות האשם ודעאש שדופק בדלת. בא לי לבכות כשאני נזכרת בזה. ואז נוצר גוף עבודה חדש, יותר רזה מהפרוייקט הקודם כי לא הייתי מחויבת וגם זה לא משהו שתכננתי מראש . פשוט צילמתי כי אנחנו בבית וזו הדרך שלי לעבד נתונים. את נתוני החיים שלי וכל מה שאני חווה וחשה ומריחה. ואז קלטתי פתאום שיש לי גוף עבודה.

פרוייקט הקיץ

ב״פרויקט החופש הגדול״ היית מחויבת לצילום ביום.

זה פרויקט שבו צילמתי את הילדים ואת עצמי, בכל יום במהלך שישים הימים של החופש הגדול. הפרויקט נולד בעקבות הצורך שלי לשמור על מסגרת של עשייה, לי ולילדים, כי הם לא הלכו לקייטנות והייתי איתם במשך שישים ימים ברצף, בלי נסיעות, בלי קייטנות. שום דבר לא היה מתוכנן לקיץ הזה.

מה שבאמת גרם לי להחליט על הפרויקט, זה שנכנסתי לפאניקה איך לא אשאב למצב של חידלון ולא אהפך לאמא-זומבי לילדים זומבים, ידעתי שאם אני לא אצור, זה לא יהיה טוב לאף אחד.

ביום הראשון של החופש התחלתי לצלם ואחרי יומיים כבר הבנתי שאני הולכת לביים כל יום צילום, שהפרוייקט כולו יהיה מבויים (מה שלא היה לי ברור עד אז, חשבתי שאולי הוא יהיה תעודי דווקא) שזה יהיה מעולה לי ולילדים, ושזו תהיה גם האמנות שלהם במובן מסוים. היה לי חשוב לשמור על גחלת העשייה שלי. יש לי שלושה ילדים והקייטנות נורא יקרות, לא יכולתי להרשות לעצמי לשלוח אותם וידעתי שאני הולכת להיות איתם כל הקיץ בבית. זה נורא הלחיץ אותי שחודשיים, שלושה חודשים כולל החגים, לא אצור ואצא ממעגל היצירה, אז חשבתי על הרעיון הזה, חשבתי שאם אהיה מחויבת אליו אז לא אוכל להתחמק. זו גם דוגמא טובה לילדים, המחוייבות ליצירה. מה שקרה זה שביום השני החלטתי להעלות את העבודות לפייסבוק וברגע שהעליתי את זה והגיעו פידבקים זה היה סוג של חתימת חוזה ואז לא יכולתי להתחרט, עכשיו זה כבר היה משהו שהצהרתי עליו ומאותו רגע זה נהיה כדור שלג, כשאנשים בפייסבוק החלו לצפות ליום הבא ופתאום היה לי קהל והיה לי דרייב ואחר כך הגיעה גם החשיפה בבלוג הצילום של דניאל צ׳ציק בעיתון ״הארץ״ ומשם כבר לא היתה דרך חזרה.

החודש הראשון התאפיין בחדוות יצירה מטורפת, כל מיני רעיונות קיבלו את הזמן ואת התנאים הכי טובים ויצירה הולידה יצירה.

4

למה את מצלמת את הילדים שלך?

זה כמו שאני מצלמת את עצמי, אלה החומרים שאני מכירה הכי טוב. אני מרותקת מהם, הם מרתקים אותי. אני מהופנטת מהילדים שלי.

3

מה ההבדל בין לצלם ילדים לצילום מבוגרים?

יש הבדל עצום, הדבר המרכזי הוא שילד פחות ניתן לתפעול, לילד יש תמיד את האמירה שלו, אי אפשר להחליט על ילד. זה אפשרי רק במידה.

ילד תמיד יביא משהו משל עצמו, איזשהו ערך מוסף, רעיון, משהו שישנה את הכוונה המקורית. זה קסם.

----------1

 ----------2

לינק לאתר של זואי גרינדאה

http://www.zoegrindea.com

מודעות פרסומת