שיכורה וזרוקה, על מיטה קשה וצרה,

בדירה שכורה, בחדר בלי מנורה,

מורעלת מלב שבור, ישנתי כל היום

כתבתי בלילות ובעיקר ניסיתי לעקור

את הזכרון שביקש את ליבי לעקור.

בבוקר כיסתה השמש את רגליי כשמיכה

ובלילה היו המילים חומר חם, זורם בורידים בלי גוף

טיט לבניין חיים בלב האין.

בלילה התאהבתי בבדיה, טובה היא מצליפת האמת

על אוזניים נחתכות, המילים היו מותכות

מלשון מרפאה שברים, המילים היו חומרים

לחים נשפכים בורידים, בלי גוף יוצרות עולמות חיים.

יכולתי לבכות והדיו מאסף ההצפה.

בלילה התקיימה בי מילה, דיבור שלא היה,

כישף משפטים והניח שתיקות,

עד אור ראשון נפלו מראשי צפורי גן עדן,

מחשבות בוהקות.

מודעות פרסומת