שטף המכוניות זרם ממערב ומדרום, גם אופניים וקטנועים נהרו, מאחורי השיח הירוק המתולתל ומעוטר בפרחים סגולים שהסתיר את כל העולם.

המכוניות נסעו והשיח עמד ונשטף בשמש האביב, התבדר ברוח הטובה.

מתוך השיח צמח עץ תפוז צעיר שלא עלו בו פירות כי חיבוק השיח חסם את צמיחתו.

מאחורי שיח אחר, התחבאה אישה, עישנה וקראה. על צפורניה לק אדום ועל כפות רגליה כפכפים. שמלתה קייצית, אוורירית, אך על צווארה צעיף לבן עבה שמעניק לה חום ומראה חולה. רבים הצטננו בלילות האחרונים, מזג האויר עבד על כולם בסימפונות הנשימה, חלונות שנותרו פתוחים בלילה, קיררו את הישנים שהתעוררו עם גרון צורב ואף נוזלי.

מבעד לשיחים המשיכו המכוניות לנסוע אל המקומות הקבועים. בליל אמש הייתה מלחמה ברחובות, שוטרים היכו נערים ונערות אתיופים, שזעקו לצדק ולשוויון. הם הוכו באלות, בזרנוקי מים קרים וברימוני הלם, עד דיממו  ראשיהם וחובשי המשטרה סירבו לטפל בפצעיהם.

וכעת הרדיו מדבר ומדבר על זה אבל המכוניות נוסעות אל המקומות הקבועים. הטבחים מטגנים את ארוחות הבוקר ואיש לא עוסק בסוסים השחורים שדהרו אמש בשדרות ועליהן שוטרים מכים נערים שחורים.

לבעלי המכוניות נדמה שהמאבק אינו שלהם. שהם מחוץ לעניין. שלהם יש חיים אחרים. בזמן שבראשיהם תופחות גזענות ואדישות שמסכנות את בריאותם. זה לא העניין של הצבע או הגזע, זה הלב הקטן שלא מתרחב להכיל את מצוקת הזולת. זו הכמיהה לנוחיות ולביטחון שיסייעו להם להגיע בכל יום למקומות הקבועים, שבהם יש כללים ברורים ובסוף היום יוכלו לבלות במקומות המותרים ולחוש הקלה קטנה. להתעלם מסבל שאינו ישיר. לשמר את הסלידה מהשוני שמפריע לנהל חיים זעירים מלאי שיגרה.

עלי השיח הירוק מתנועעים במתינות רוחנית של תחילת מאי. העץ הזעיר כבר הסכין לחיבוק השיח. הוא לא יעלה פרי. השיח צומח סביבו, שואב את נוזליו, מתפתל סביב הגזע הדק.

הפילוסוף הצרפתי-ישראלי נעצר בפינת הרחוב ודיבר לאמור שפאריז אינה אנושית, היא יקרה וגדולה ואלימה ובאופן פרדוקסלי דווקא במקום הנורא הזה שנקרא ישראל, במקום המושחת והקשה והמופרע הזה, דווקא כאן בתל אביב, מהנה לחיות. זה כיף לחיות כאן הוא אמר. אך פניו לא הסכימו להסכים למסקנה הזו ולכן הוא חזר שוב ושוב על המילה פרדוקס. הוא אמר שקשה לו להתפרנס כאן בכבוד ועלה על אופניו ונסע לפגישה בקצה הדרומי של העיר.

מודעות פרסומת