תל אביב, בועת חופש, באתי אלייך להיות. לפשוט מעלי את סוודר הפרברים וללכת בך בתנועה קלה. באתי אלייך לשיר, לשבת בך ולכתוב. לרכב על מדרכותייך שיכורה בלילות החורף לקפוץ בשלוליות ולצחוק. תל אביב, בועת חופש, שמתפוצצת לעתים קרובות, מדינה בתוך מדינה מוקפת דת ואויבים. באתי אלייך לצאת מארון המשוררים. הייתי בפאריז והתאהבתי בך, המידות שלך מתאימות לי, הדרכים העגולות שבהן אוכל להגיע לכל מקום בשתי אפשרויות לפחות.

תל אביב הפתוחה לים, באתי אלייך לאהוב, בלילות פברואר הקרים, בדירה מתפוררת. עכשיו את מנותקת, אי של חופש מוקף חשכה, מסביב לא יתנו לך אישור. בחרת בדרכים לא אלימות ונותרת לבד. בחרת באי גזענות ונותרת לבד. בחרת לצאת אל האור ונותרת לבד. בחרת להשתחרר מהדת ונותרת לבד. בחרת לעשות שלום ורצחו בך את המנהיג ומאז נפלה עלטה. הרוצח השיג את מבוקשו ועלה מנהיג שאינו מאמין בך ורוב האנשים בך אינם מאמינים בו וכעת הוא יודע זאת היטב וייתכן שתמשיכי להיות מבודדת. שלא יתנו לך דבר, שיעשקו את יושבייך למען גזל אדמות, אין לדעת מה יקרה לך, לאחר שנחשפו דעותייך השונות.

את אחרת תל אביב, אינך ירושלים ולא יהודה ולא שומרון. את בועת חופש, מדרכותייך אופקיות ואין בך הרים, אני רוכבת בך על אופניים ובלילה ריח בושם נודף מצווארך ואני רוצה לנגוס עוד פיסות מן הלילה כמתוך חפיסת שוקולד חלב עם אגוזי כוכבים מתפצפצים ביין.

מדברים בך שירה תל אביב, בכל ערב, ויש בך נסיכים קטנים שיש בהם ספרים ואפשר לחמוק אל בטנם וללגום תה ולקרוא ספרים. את חופשיה מעול הדת והחשכה. יש בך גן מאיר ובו בנו בית לאהבה באשר היא, לכל מי שהתאהב בבן מינו וזקוק למקום שיש בו הבנה.  אדם התאהב באדם ונתון לסכנת רדיפה. בירושלים לא יבינו, גם לא ביהודה ולא בשומרון או בחברון. אבל בתל אביב בנו לאהבה בית ואני באה אליו לכתוב. מסביב הומות יונים בין ענפי העצים וקרירות הגן קוראת לילדים לבוא אליהם לשחק.

והם באים.

מודעות פרסומת