"אהבת האם זו הבטחה עם שחר, שהחיים אינם מקיימים. לאחר מכן אתה אוכל כל חייך מזון קר. וכל אימת שאשה נוטלת אותך בזרועותיה ומאמצת אותך אל ליבה אין אלה אלא תנחומים. אתה חוזר לבכות על קברה של האם כמו כלב עזוב. לעולם לא עוד.. לעולם.. לעולם.. זרועות נערצות חובקות את צוארך, שפתיים מתוקות מדברות אליך אהבה, אבל אתה יודע. עברת ליד המעין מוקדם מאוד ושתית את הכל. וכשאתה צמא שנית אתה יכול להשליך את עצמך… אין בארות, יש רק הזיות. עם שחר למדת פרק הגון באהבה וכל החומר מצוי בידך. בכל מקום נושא אתה בחובך את רעל ההשוואה, ואתה מבלה את זמנך בצפיה למה שקיבלת. איני אומר שצריך לעצור בעד האמהות מלאהוב את ילדיהן. אך הייתי מציע לאימהות עוד מישהו לאהבו. אפשר שלו היה לאמי מאהב לא הייתי מבלה את חיי במיתת צמאון על יד כל מקור מים."

(הבטחה עם שחר, רומין גארי, עמודים 20-21)

מודעות פרסומת