השירה היא קודש הקודשים, אין לה מחיר. איש לא רוצה לקנות אותה. השירה היא בית הכנסת של המילים. היא זו שתשרוד. אפשר לזכור אותה בעל פה. החומר הוא אמצעי לחיים, בעולם הזה, אבל השירה  תישאר אחריו. השירה לא תהיה בחנויות ולא בסופרמרקטים. היא תשרוד באוויר. היא תהיה חופשייה תמיד. האדם שזקוק לכסף, לא יכול להיות חופשי, רק במוזיקה הכל יכול להיות חופשי.

החופש הוא ביכולת של הנשמה, להתרומם ולהתנשא מעל כולם. הנשמה מתרוממת אל על, היא חופשייה בדיוק כמו הציפורים, הן עפות ממקום למקום, הן לא קוראות עיתונים, אין להן עניין בגזענות.

האמנות תשרוד גם בלי הסופרמרקט, היא לא זקוקה למוצרים, לאנשי עסקים אין עניין בשירים, השירים אינם מוצרים, זה קודש הקודשים.

מודעות פרסומת