הבית מוצף חתולים, זה הבית שלהם. הבית של החתולים. ברגע שאימצת חתול, נתת לו את ביתך. כעת אתה מתארח בממלכתו. משרת את קיבתו, שבוי בחתוליותו, נתין בממלכתו, נגזר עליך לנשום את פרוותו

בבית גרים אימא אבא וילדה. הילדה בטוחה שאימא טובה זו אישה שמחה שלא צועקת, נחמדה מאוד ומקשיבה ותמיד פנויה. מלאכית חסרת שאיפות, מלבד אימהותה

אימא שלה דופקת על מכונת כתיבה. כותבת שירים. אבל השירה לא תנקה את המטבח. לא תמרק את הסירים. לא תשטוף את הרצפה. לא תכין אוכל או תניק. אבל האם מניחה את אצבעותיה סביב לעט וגוררת אותו בקצב הלב על הנייר. מנקה את הלב ואת הראש, ממרקת את הצער למספר דקות. וזה הרבה

זה אור היום השישי. הילדה מציירת אישה עם שיער אדום. מחייכת

"זה עושה רעש" היא אומרת על מכונת הכתיבה ומניחה את אצבעותיה על המסוע, אצבעותיה נוסעות יחד עם האותיות

בחוץ השמים בהירים, אפשר לראות פיסת משולש תכולה מבין הבניינים ועצי הדקל והתמרים. הדירה תמיד חשוכה. האור אינו אויב ואינו מובן מאליו. הוא יקר ולא מספיק. בקיץ האפלה מבורכת וכאן רוב הזמן קיץ

החתולה המכוערת יושבת על הספה המלוכלכת. הילדה קופצת ערומה על הספה. החתולה ניגשת אליה לרחרח את הליטוף. הילדה מניפה כרית ומאיימת להשליך על אמה. החתולה קופצת מהספה, הילדה צועקת על אמה. האור בוהק מדי בסלון. מכונת הכתיבה דופקת. עוד חצי שעה יכבו האורות בחדר של הילדה. הגיע זמן לקרוא ספר. פרק אחד. החתולה נעלמת בחדר הספרים. המטאטא חסר שליטה. יש בו כוחות כישוף. העברתו על הרצפה עלולה לשנות את התחושות

יום יבוא והיא תנקה את הבית. תשטוף את הרצפה. בינתיים היא דופקת על המכונה והילדה מביטה בה בכעס מכיוון הספה. מניחה את ידה מתחת למצח וזועפת לעברה. האם מחייכת אליה והילדה לא מחייכת בחזרה. כבר תשע ורבע בערב. הילדה נכנעת ופותחת את הספר. האם לא מרפה ממכונת הכתיבה. החתולה התעוררה והרימה ראשה מכסא הנדנדה. הילדה דופקת על הכרית הצהובה

"מה קרה לך?" שואלת האם. "יתושים" משיבה הבת

החתולה הצעירה למרגלותיה. החתולה הזקנה על כסא הנדנדה. החתולה השחורה על כסא הפסנתר והחתול הלבן על המיטה בחדר השינה. נדמה להם שזה הבית שלהם, אבל בעצם זה הבית של החתולים. עד כדי כך הם אנשים טובים וחלשים. החתולים כבשו את דירתם הקטנה

ותאמר האם: "לא טוב בת יחידה לבדה." ותשכב עם האב ויפל זרעו תרדמה על האם. וישנה יום ולילה וסבלה מבחילות ומעייפות קשה ותישן יום ולילה ובתוכה צומח אדם. ותאמר האשה זה עצם מעצמי ובשר מבשרי, לזאת אקרא בני או בתי כי ממני לוקחה זאת. ותיפול האשה אל החלומות. בכדי ליצור אדם, נופל הגוף לתרדמה. האדם נוצר מעייפות ובחילה. דמעות. עלפונות וציפייה. ימי האישה נמחקים בשינה, כמחיקת חובות מתנקה גופה מרעל היין והמין, שערי העולם נעצמים ותרדמה יוצרת אנשים

מודעות פרסומת