נקמתה האכזרית ביותר של החברה, היא במי שמתעב אותה ואינו יכול להתקיים בלעדיה בעת  ובעונה אחת.

*

גורלו (של בלזאק) לא לזהור  בעולם ארעי וחולף, אלא להנציח את העולם הזה באמצעות תיאורו ועיצובו, על כל נקודות השגב והשפל שלו.

*

מי שיש לו, נותנים לו, ובעולם שבו רק מראית העין נחשבת, אתה חייב לעשות רושם שיש לך הרבה, אם אתה רוצה לקבל הרבה.

*

"עיצוב דמויות משמעו אפוא להביט היטב, למקד ולהעצים, להוציא את המרב, לבודד את התשוקה מן ההשתוקקות, לזהות את החולשה בכל עוזה, לחלץ את הכוחות הרדומים. הסיפור על אז'ני גרנדה היה הצעד הראשון בדרך זו. המסירות המפעמת בלב בת האיכרים הפשוטה והאדוקה מועצמת עד כדי כך שהיא נעשית כמעט דתית. קמצנותו של גרנדה הזקן נעשית דמונית בדיוק כמו נאמנותה של המשרתת הזקנה והכעורה. גם באבא גוריו הופכת אהבת האב לילדיו לדחף יצירתי ומקובע. כל אדם מתוצפת כהלכה וסודו נעשה גלוי. כל מה שצריך לעשות הוא להניח להתנהל זה מול זה, לערבב בין העולמות, להניח לרשע להיות רשע ולטוב להיות טוב, לקבל את הפחדנות, את התחבלנות ואת הרשעות ככוחות פועלים, ללא כל שיפוט מוסרי. האינטנסיביות היא הכל. מי שהיא מקננת בו ומי שיודע לזהותה הוא סופר."

מודעות פרסומת