אני כותבת לנשים, לנערות בנות שבע עשרה שזקוקות לעזרה. אני כותבת לגברים שאוהבים נשים.

כולם יצירי האישה, לכן זה לא ייתכן שנשים יסבלו מחוסר כבוד, מאלימות, מאי שוויון בשכר. בעולם תרבותי אין מקום להפליית היוצרות המרכזיות של האנושות. אני אוהבת נשים וספר הגוף הוא ספר אהבה לנשים.

הרחם הוא גם כלא. על אישה קודם כל להגשים את עצמה ואחר כך להביא ילדים לעולם. אחרת היא תהיה כלואה בביתה בלי פתח יציאה. היצירה קודמת לאימהות משום שהיא הבסיס לחיים וכל ילד זקוק לאם חזקה שיש לה מקום בעולם והיא לא תלויה לחלוטין בזכר שיפרנס אותה, לכן ראשית יש לממש את הכישרון ורק אחר כך ללדת.

כמובן שלא תמיד יש שליטה על כך אבל אסור להיכלא בבית לחלוטין, גם ככה התפקיד האימהי כולל הסתגרות שכזו לשם טיפול בתינוק ובעולם כה אכזרי, אין לי אמון לתת את הילדות שלי לידיים זרות, אני אטפל בהן וזאת רק לאחר שיש לי קשרי יצירה עם העולם, כי הם חבלי הטבור שלי אל החופש והם מעניקים לי יציבות וביטחון, קשר. העולם המטורף שמשתולל בחוץ אינו נעים לנשים ובטח לא לנשים בהריון, כאשר הרגישות שלהן כה גבוהה, בזכות האמנות העולם הוא מקום שבו נשים יכולות להתבודד ועדיין לתקשר עם העולם. הבידוד הוא הכרחי. המשפחה היא תא הגנה מפני הטירוף, מפני מרוצי ההצלחות, מפני אנשים בוגדניים, שמונעים על ידי רווחים ומחשבות שטחיות על הצלחה.

המשפחה היא מקום שמעניק הגנה. אני לא שוללת אותה, כל עוד היא לא מפקיעה מהאישה את מקומה כיוצרת. כל עוד האימהות לא מוחקת את המשוררת, הסופרת, הציירת, הפסלת, הקולנוענית, הצלמת.

אחת מהסיבות שתולדות האמנות לא מוצפות בשמות נשיים, זה מפני אותם חוקים חברתיים שמנעו מנשים להשתלב בבתי הספר ובחיי החברה כיוצרות עצמאיות. וגם משום שהיה איסור על שימוש באמצעי מניעה והנשים היו עסוקות ביצירת בני אדם ובפרנסתם בעבודות כפייה מפרכות.

בריחה מן האימהות אינה באמת שחרור האישה. שחרור האישה הוא החופש לבחור מי להיות.

אבל תמיד עומדים בפני האישה מכשולים, כאלה שלא משתנים עם השנים. מכשולים שנובעים מהאופן שבו העולם מגיב לגוף שלה. באופן שבו הגוף שלה נע בעולם ומן האופן שבו מחנכים גברים להתייחס לנשים.

נשים יכולות להיות אימהות ועדיין לכבוש את העולם. זה חשוב לכבוש את העולם. זה חשוב לפרוש כנפיים מעבר לים, לחצות גבולות, להיות גדולות. להיות נשים ולא רק בתפקיד מטפלות. אלא יוצרות חיים ויוצרות אמנות. חלק בלתי נפרד מתולדות האמנות.

בכל אשה מתגלמות כל דמויות האגדות. יש תקופות שבהן את שלגיה ולפעמים סינדרלה ולפעמים רפונזל ולפעמים כיפה אדומה. תמיד את חייבת להיות אמיצה בשביל להוציא את עצמך מן המצבים הקשים של הדמויות האלה.

מודעות פרסומת