היום זה ערב יום השואה.

פסיה, סבתו של אבי, נורתה.

אמרו שזרקו אותה לבור

שירו בה. ככה רצו השמועות

שהסתירו מאוזניי כשהייתי ילדה.

היום זה ערב יום השואה

ואני מבינה שסבתו של אבי

נרצחה והוא גדל עם

העובדה הזו.

זה יום המפלצתיות, יום התדרדרות

האדם לתהום. נהפכותו

למפלצת.

עכשיו זה ערב יום השואה

ואני אוכלת לחם חם,

פסטו ואגוזים. על הספה ישנה

חתולה שחורה. אני בתוך

בית, בארץ ישראל,

רחוקה מאירופה. ועדיין

מה שהיה משפיע ויוצר אותנו

המפוחדים, חולי הרדיפה,

הקורבנות, האהובים שנשרפו

הילדים שנרצחו. האמהות שנורו

בתעלות. ההבנה שהדורות שבאו אחר כך

עדיין מושפעים מהגהנום.

מודעות פרסומת